לנשום את עצמנו לידי ביטוי

29 בינו׳

זמן קריאה 2 דקות

ינואר 2026

ככל שאנו מכירים את עצמנו טוב יותר, כך אנו פחות חוששים מהכוח שלנו ובמקום לברוח ממנו ולמסור אותו לאחרים, אנחנו מקבלים אותו - את עצמינו.

אהובות ואהובים,

מתי בפעם האחרונה העזנו להיות באמת אנוכיים?

לא במובן הצר והאופורטוניסטי שהחברה לימדה אותנו לגנות, אלא במובן העמוק והקדום של המילה: אני-נוכח-י׳. להיות נוכח בתוך האלוהות שבנו. להיות I AM.

אנחנו חיים את כל הסיפורים שסיפרו לנו, ומדקלמים אותם לאחרים מבלי משים, למרות שזו מעולם לא הייתה האמת שלנו. אנחנו משכפלים דרמה נוספת בסדרה מתמשכת, אותו סיפור שחוק באולם דחוק עם שחקנים מתחלפים, בזמן שהרוח שלנו נרדמת משועממת ומתגעגעת למפגש נדיר איתנו – לרגע של אנוכיות, של אהבת האני שלנו.

אבל תראו איך הלב שלכם עדיין פועם. זה פשוט מדהים שהלב שלנו עדיין פועם למרות כל השנים של השטויות שעשינו לו, למרות כל התירוצים שעליהם אנחנו משלמים שכירות עם התמכרויות טיפשיות. הלב הזה מחכה שנחזור לרגע הזה, לרגע שבו אין עקבות בעבר ואין מספר זהות או דירוג חברתי.

ומה לנוכחות ברגע הזה יש להציע לנו? זו לא עוד תיאוריה – זו טרנספורמציה של גוף הדברים.

אנחנו הרי מגלמים את העבר שלנו בתוך התאים. המחשבות שלנו הן דברים, והן אלו שבונות את המקדש ואת הדגם הגנטי של מי שאנחנו.

כשאנחנו מסכימים להיות "אנוכיים", אנחנו בעצם מפסיקים להשליך את האתמול על הגוף שלנו עכשיו. אנחנו מבינים שהבריאות שלנו לא מחכה לנו לפני חמש עשרה שנה; היא זקוקה לנוכחות שלנו כאן, בשדה הקוואנטי, כדי להימסר להוויה שלנו.

היכולת שלנו להירפא היא תמיד שווה לביטוי האהבה והשמחה שלנו.

לא אהבה כקלישאה, אלא כעוצמה שבה אנחנו נושמים את עצמנו לידי ביטוי.

אנחנו לא צריכים שמישהו יבוא ויציל אותנו. אנחנו צריכים להכיר בכך שכל צורך וכל רצון כבר מתמלאים ברגע שבו אנחנו חוזרים הביתה, אל המכנה הגבוה ביותר של מי שאנחנו.

שם, במרחק מחשבה אחת, אנחנו כבר לא "בליפ מקרי". אנחנו יצורים אלוהיים שבוחרים, בכל נשימה, בסיפור חדש.

בואו נאהב את עצמינו לתוך סיפור חיים חדש, סיפור משלנו.

ובואו נעשה את זה עכשיו.

באהבה

❤️

רן

מתנות לנשמה

בואו לשמוע עוד על איך אנחנו יכולים להכיר את עצמנו ואת הכוח שטמון בנו